פרשת בא – כחצות הלילה – מראית עין

בפרשתנו אנו קוראים על המכות האחרונות ויציאת מצרים. לפני מכת בכורות משה מתריע בפני פרעה וכך הוא אומר לו (שמות, י"א, ד'-ז'): "וַיֹּאמֶר משֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם: וּמֵת כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף:וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד-בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל".
אם נשים לב ללשון הפסוק, משה אומר לפרעה שה' יכה "כחצות הלילה" ולא "בחצות הלילה". מה המשמעות המילולית של הלשון הזו?
במסכת ברכות (דף ג' עמוד ב' ודף ד' עמוד א') מביאה הגמרא כמה אפשרויות:
1) פירוש המילה "כחצות" הוא בערך בחצות הלילה. ומדוע בערך? הרי הקב"ה יודע במדויק מתי חצות לילה? אלא שמשה אמר לפרעה בערך בחצות, כי משה עצמו לא יודע במדויק מתי חצות.
2) משה ידע בדיוק מתי חצות, אבל המכשפים של פרעה לא ידעו. ואם משה יאמר שבדיוק בחצות הלילה ה' יכה את הבכורות, ואכן כך יהיה, אבל מכשפי פרעה יטעו בחשבון ויחשבו שהמכה לא היתה בדיוק בחצי הלילה, הם יאמרו שמשה שקרן.
3) ובסוף מביאה הגמרא עוד אפשרות- משה בא לפרעה בדיוק בחצות לילה בין י"ג לי"ד בניסן, ואומר לו שמחר כמו השעה הזו עכשיו ימותו בכורי מצרים, ולכן כתוב "כחצות", כלומר מחר כמו החצות של עכשיו.
נתמקד באפשרות השנייה. נשים לב- משה אומר דבר אמת מדויק. ה' אכן הכה את בכורי מצרים בדיוק בחצות הלילה. אבל, בגלל שמכשפי פרעה, עקב בורותם, יחשבו שה' לא הגיע בדיוק בחצות לילה, מסייג משה את דבריו, ואומר שה' יבוא "בערך בחצות", כדי שלא יהיה פתחון פה למכשפי פרעה לומר שמשה שקרן.
מכאן למדנו יסוד גדול. לא רק שעל האדם לסייג את דבריו אם יש לו ספק קל שבקלים, אלא שגם אם לו עצמו אין ספק, אבל השומע, עקב בורותו, יכול להבין את הדובר לא נכון, על הדובר לסייג את דבריו.
למעשה, כל דיני מראית העין שגזרו חז"ל נובעים מהיסוד החינוכי הזה. הרבה פעמים אדם עושה דבר שהלכתית הוא מותר. אבל, מי שיראה אותו יחשוב שהוא עושה דבר אסור. ואז מה יקרה? הרואה יבוא להתיר לעצמו לעשות איסור גמור, שהרי הוא ראה את "השכן הדתי" עושה כך, ואינו יודע שהשכן הדתי עשה משהו אחר, שמותר.
לכן אסרו לנו חז"ל כמה וכמה דברים משום מראית העין. לא נכנס כרגע להלכות מפורטות, אלא ניתן דוגמא חינוכית יותר ופחות הלכתית. נניח אדם דתי צריך לחכות לעמית שאינו דתי במסעדה לא כשרה. הוא לא אוכל כלום. אבל, מי שרואה אותו מיד חושב "המקום כשר, הרי ראיתי דתי כאן". הרואה מסיק בטעות שזה שישב גם אכל שם, ומגיע לידי טעות.