חינוך בפרשה

שמיטה זה קודם כל לשמוט. לעזוב הכל. פשוט לעזוב. את הכסף, את המחרשה, את האחיזה במציאות. את המחשבה כאילו פעולתנו

בפרשת אמור מופיעות מצוות קדושת הכוהנים – זהירות מטומאת מת, איסורי חיתון ופסול בעל מום.קדושה היא הופעה של חיים בצורה

הפרשה פותחת בדיבור אלוקי של ה' וציווי למשה שהפך לאחד מסמלי העם היהודי " וַיְדַבֵּר אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל,

המעיין בדברי הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת (טז, י) ימצא שם, כמדומה, תמצית של 'דרשת שבת הגדול' שדרש ברבים. שכן, הרמב"ם

"תניא ארבעה חשובים כמת: עני ומצורע, וסומא ומי שאין לו בנים וכו' מצורע דכתיב (במדבר י"ב, י"ב): 'אל נא תהי

צלילות ובהירות של מורה רוחני בפרשת השבוע אנו קוראים על טרגדיה שאירעה באחד הרגעים המכוננים של העם היהודי. ביום הקמת

בפרקי דרבי אליעזר מצאנו משל נאה: מלך שהיה לו פרדס אחד וכלב קשור בפתח הפרדס, והמלך יושב בעליותיו צופה ומביט

התקופה היחידה שבה בני ישראל לא מתלוננים בימי המדבר היא בפרשות שמוספר בהן על בניית המשכן. העם לא מקטר על

פרשת ויקהל מביאה עמה רגע מיוחד בו בני ישראל מתחילים את תהליך הפיכתם מקהל של אינדיבידואלים לקהילה שהינה ישות אחתבפרשה

כִּֽי־אוֹרִ֤ישׁ גּוֹיִם֙ מִפָּנֶ֔יךָ וְהִרְחַבְתִּ֖י אֶת־גְּבֻלֶ֑ךָוְלֹא־יַחְמֹ֥ד אִישׁ֙ אֶֽת־אַרְצְךָ֔ בַּעֲלֹֽתְךָ֗ לֵרָאוֹת֙ אֶת־ פְּנֵי֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה:(שמות לד, כד)הספרי ,מפרש את