פרשת תולדות

וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו – המנטרה בחינוך
אברהם רצה לחנך את בני דורו לדעת את ה' לבדו ולהתרחק מעבודת האלילים. הוא חשב על "תחבולה נפלאה" כדי להשיג את מבוקשו. מה היתה התחבולה? וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד: וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם: וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו:
נושא קריאת השמות לבארות הוא נושא קצת תמוה. אברהם קרא לבארות בשמות. הפלשתים סתמו את הבארות אחרי מות אברהם. יצחק שב וחופר את הבארות וקורא להם באותם השמות שקרא להם אביו. מה רצתה התורה לומר בסיפור הזה?, ובלשונו של רבי יעקב צבי מקלנבורג בפירושו "הכתב והקבלה" (המאות הי"ח-הי"ט): "מה אהדר קרא לאשמעינן בהם? מה לנו בשמות שהיה להן תחלה, ומה היה ההפסד בבטולן, ומה התועלת שהתאמץ יצחק להחזיר שמם הראשון עליהן?".
יש פרשנים שראו בסיפור הזה סיפור של מאבק על קרקעות ובארות. יצחק קורא לבארות באותם השמות "כדי שלא יוכל אדם לערער עליהן" (רשב"ם), "שאם היה משנה שמם יאמרו לו אחרים הם, ולא של אביך היו" (ר"י בכור שור).
לעומתם יש שראו בסיפור הזה עניין סמלי; כך כתב רבינו בחיי:
"ויש שפירש כי הבארות הללו רמז לגרים שנתגיירו בימי אברהם, כי הם קלים לקבלת האמונה כמו הבארות שהם קלים לקבלת המים, ופתיחת הלב הסתום באמונה יכנה הכתוב חפירה, ולכך יאמר מצד הקנאה "סתמום פלשתים", כלומר סתמו את לבם והחזירום לסורם, וזהו: "וימלאום עפר", כי תחת שמלאם אברהם חכמה ודעת את ה' באמונת היחוד, מלאום פלשתים אמונתם הרעה… ואחר כך נתגבר עליהם יצחק והחזירן למוטב…"
לא מאבק על בארות יש כאן אלא מאבק אמוני. הבארות הם משל לגרים שגייר אברהם, ופלשתים החזירום לסורם, ויצחק שב והחזירם למוטב.
גם "מחבר הכתב והקבלה" הבין שמדובר כאן על מאבק אמוני אך לדעתו המאבק נעשה באמצעות בארות מים ממשיים. נעיין בדבריו:
" אברהם רצה לחנך את בני דורו לדעת את ה' לבדו ולהתרחק מעבודת האלילים. הוא חשב על תחבולה נפלאה" כדי להשיג את מבוקשו. מכיוון שבארות מים הם צורך לרבים הוא חשב "לנצל" את הבארות לצורך חינוך האנשים. אברהם חפר בארות מים וקרא להם שמות שמלמדים על אמיתת מציאות ה'. כאשר אנשים דיברו ביניהם הם הזכירו את שמות הבארות שמשמעותן אמונה בקב"ה והתעוררו להכיר בו.
כפי שניסח: ובעקבות זאת "נתעוררו על דעתם המשובשת ויתנו לבם אל השגה אמיתית, ההויה ברוך הוא לבדו הוא אלהי עולם ותחת ממשלתו לבד יתנהג העולם".
הפלשתים הבינו את התחבולה של אברהם ולא אהבו אותה, אבל לא עשו דבר עד מות אברהם:
"והודיע הכתוב שבעודנו חי והיה נשיא אלהים בתוכם היה מוראו על אנשי הארץ הניחו את הבארות והיה שמותן עליהן. אמנם אחרי מותו חזרו לגלוליהם, וכדי לבטל מפי הבריות שמות הבארות האלה, לפי שהיו כולם מורים הפך דעתם המשובשת, לכן סתמו הבארות, ובהתבטל הבאר נתבטל שמותן".
התחבולה של אברהם הצליחה, שמות הבארות השפיעו על אמונתם של הבריות, לכל הפחות עד שאברהם מת. סתימת הבארות אחר מות אברהם נעשתה כדי "לבטל מפי הבריות שמות הבארות האלה".
כעת מתברר היטב מעשהו של יצחק: "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו… וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו".
"ובא הכתוב להודיע כי יצחק אחז במעשי אברהם אביו והתאמץ לחפור אותן הבארות ולהחזיר שמותן עליהן כדי להחזיר עטרת אמונה אמתית למקומה".
ההתאמצות של יצחק לחפור את הבארות היתה בעיקר כדי להחזיר את השמות "כדי להחזיר עטרת אמונה אמתית למקומה"